top of page
מיכל אגוזי צלמת 0012.jpg
  • Writer's pictureLaor Ami Levin

אנחנו לא האווטאר

אנחנו לא האווטאר אנחנו מזוהים עם הגלגול חיים הזה, בציר הזמן הזה, במימד החומר הזה האם אפשר לזכור את זה? השיעור המרכזי של החיים כרגע זה להסכים לחיות בציר הזמן הזה במימד החומר, בגוף הזה. להסכים להיות בדואליות הזו, אני גם הגופ-נפש הזה, וגם ישות עצומה ורב מימדית כלומר נשמה נצחית האלוהית.

אולי היעוד (מילה גדולה) הוא להיות זיכרון חי. להיות נשא של הזיכרון הזה, הידיעה הזו, של הטבע האמיתי שלנו. להסכים להיות בגוף החומר, בעולם המקולקל, להסכים להיות בתוך מערכות השקר והשליטה. לדעת ולזכור. שכשאנחנו נושמים, אנחנו נושמים אור, ואנרגיה, לא רק חמצן. זוכרים את הקטע במטריקס שמורפיוס שואל את ניו בתוכנת האימון- you think that’s air you breathing?

אולי לא נשתחרר ממערכת השליטה. בעיקר כל עוד אנחנו בתוך הגוף הזה. אבל עצם הזיכרון, ידיעת הטבע האמיתי שלנו, והיכולת לבחור שוב ושוב, בנשימה מודעת, במרחב מכיל בתוכנו, בפעולה מיטיבה, בהצבת גבולות ששומרים עלינו, בלהחזיק בזהות שלנו. - זה חופש פנימי.

להתנתק מהמערכת כמה שאפשר, בלי נטפליקס (אני כבר שנה בלי, זה אפשרי) לצמצם זמני מסך, כמה שאפשר, פייסבוק טיקטוק וכו, כן. אבל לא לחיות באשליה שאנחנו משוחררים מהשליטה, כי שם אנחנו נרדמים, שם אנחנו שוכחים. לא לחיות באשליה שיגיע אירוע גדול קולקטיבי שבו נשתחרר כולנו או חלקנו, מימד חמישי, התעוררות קולקטיבית (היא קורית אבל לאט ולא כאירוע חד פעמי מהפכני), פלישת חייזרים, אורות וזיקוקים. זה כנראה לא יקרה, אפילו אני התבגרתי כדי להבין את זה.

אנחנו כמו הלאמות בטיבט, שהחזיקו במסורת הרוחנית שלהם על מול האלימות, ההשחתה, ההרס וסכנת החיים. זה התפקיד, לשאת את הזיכרון.

להבין שלמילים ולמעשים שלנו יש כוח, יש השפעה, נתחבא בהרים, ביערות, במערות, בדירות השכורות בבתים.. נחזיק את הזיכרון הזה, נשטף באקונומיקה את כל הדברים המבלבלים, המהתלים, המעורפלים נחזור פנימה אל הידע שבתוכנו הניצוץ שבלב ניצוץ הנשמה

וכן, גם נסכים לחיות כאן, לאהוב, להנות, לצחוק, לצאת לשמש, להתחבק אבל נזכור, ולא נשכח זו הכוונה בעיני (תאכלס היא לא כזו רחוקה מה מקור.)

כל הטקסט הזה הפך להיות קצת גרנדיוזי. אבל בתכלס בפועל הוא נפרט למשהו מאוד אישי ופנימי. לזכור בתוכנו להיפגש עם חברים הנושאים גם הם בתפקיד ולהזכיר לעזור אחד לשני להחזיק את הזכרון.

תודה לחברה שבשיחה איתה כל התובנה הזו הגיעה, תודה על האפשרות להחזיק איתך ביחד את הזיכרון, הידיעה הזו.




8 views0 comments

Recent Posts

See All

Σχόλια


bottom of page