מארג האור

האור הזה הוא נובע מתוכי

לא מתוך לאור שהיא אני אלא מתוך משהו שאני מצויה בו שהוא נצחי

אני מנסה לעקוב אחרי המקור שלו, הוא לא בא מלמעלה מהכתר, על אף שכשהכתר פתוח זרימת האור חלקה יותר, רציפה

הוא לא נובע מהאדמה.

אני מרפה את המצח והקרקפת פותחת את הגוף שלי למרחב שהוא גם מרחב וגם שקט וגם עכשיו

ומבקשת שהאור יזרום דרכי בתור התחלה, אני לא מכוונת את הזרימה אני עוקבת אחרי הזרימה של האור, הוא זורם היכן שכבר פתוח ואז מבקשת שיזרום לעוד איזורים, לעוד עומקים לעוד רקמות, איברים.

כאשר האור פוגש משהו שהוא לא מצליח לחדור לתוכו אני מבקשת שיאט ואני מאיטה איתו, אני שוהה איתו לפעמים זרזיף של אור מתחיל לחלחל פנימה לאזור שקודם היה חתום.

אני לא מנסה לראות או להבין יש מקומות או איברים שאני מבקשת לעטוף במעטפת של אור שעושה עבודה פנימה אל אותו איבר.

התאים בגוף אומרים לי מה הם זקוקים, המסה, ריכוך, תיקון, הזנה, הם אומרים לי מה הם זקוקים מהאור והאור מתאים את עצמו, מביא את האיכויות הנדרשות.

האור מלמד אותי, תאי הגוף מלמדים אותי.

ואני מקשיבה פותחת את עצמי, וגם נעזרת במה שאני כבר יודעת

רשת של ערוצי אור עדינים נפתחת בפניי, בתוכי

זהו אושר, זהו חסד, זוהי עדינות שמדברת את שפתי, שפת הולדתי.

עולם שלם שחי בתוכי, בתוכנו ולמעשה תמיד היה שם.

טיפולים באנרגיית הבריאה טיפולים במגע

שמחה ונרגשת לחלוק את החסד הזה

לאור