הפוסט הזה נכתב בצל אירועי אוקטובר 2023 והמלחמה שפרצה אחריו. כבר כמה זמן שאני מתקשה לכתוב כאן.
מעלה בעיקר תמונות של הזריחה המאירה את חלון ביתי.
זו כנראה הדרך שלי להביא יופי ואור לעולם שיש בו כל כך הרבה כיעור וחושך.
לא מצאתי את המילים, חששתי שהמילים יפגעו.
כי איך אפשר לדבר על משהו אחר כשדבר כל כך גדול וקשה קורה.
כל כך הרבה אנשים כואבים ושבורים.
כל אחת ואחד פוגשת את הדברים בצורה האישית שלה.
אבל וגם בלי אבל, גם מעבר לדבר הגדול הזה שקורה,
יש את החיים שלנו של כל אחת הקטנים האישיים שקורים
שמפגישים אותנו עם התנועה הנפשית, עם מסע החיים שלא נעצר.
הוא לא נעצר.
הזמן ממשיך לנוע גם אם עצרנו לרגע, גם אם קפאנו.
מה זה הזמן הזה? אור השמש והירח שמאירים? הצללים שמתקצרים ומתארכים שוב ושוב?
הנשימה שנכנסת ויוצאת?
אולי השאלה שאני תמיד שואלת היא למה לעשות משהו ואיך אפשר להייטיב?
בעיקר בתקופה הזו, בארץ הזו, על פניה האדמה הזו בעידן חיים הזה.
יש לשאול למה לעשות דבר ואיך לעשות אותו.
וכפי שאני תופסת את זה אנחנו צריכים לעשות משהו. ואני לא מתכוונת אך ורק לפעולות בעולם בחוץ. אני דווקא מדברת על תיקון שהוא ברמת הנפש והרוח.
להתקרב יותר ויותר לעצמנו, להתקרב יותר ויותר אל האמת לגבי מי אנחנו, מאיפה באנו, מה קרה לנו שעיצב אותנו כפי שאנחנו ואיך אפשר לפרום את הקשרים להתיר את הפולנטרים ולחזור אל המקורות.
גם אם זה כרוך במפגש עם כאב, גם אם זה כרוך בשינוי תפיסות, בהכרה בפעולות שמבוססות על פרשנות שגויה.
את הדרך הזו צריך לעשות דרך הגוף. דרך התחושות, כי הראש והמחשבות מתעתעים, מקובעים.
להגדיל את הקיבולת שלנו להכיל ולהיות עם כאב. כן, גם כאב בלתי נסבל.
הרבה מאוד פעולות שאנחנו עושים שהתכלית שלהן היא להימנע מלהרגיש כאב, יוצרות עוד סבל ועוד כאב בעולם. אנחנו נאחזים בדברים ובאנשים, אנחנו צורכים מזון, מידע, וחפצים, אנחנו נכנסים לאינטראקציות לא בריאות כדי למסך כדי לערפל כדי לא להרגיש כאב ראשוני מאוד.
אבל לאור, למה להרגיש כל הזמן כאב? אי אפשר לחיות דרך כאב.
נכון. ויש הרבה יופי תודה לאל ולשמש, ולטבע ולמקורות המים, ולילדים הקורנים ולאהובים ולאהובות שלנו. יש המון יופי בעולם.
כדי להנות מהיופי הזה ולשמור עליו ולהגדיל אותו, אנחנו צריכים לאט לאט ובהדרגה לפגוש כל אחד את הדבר הזה בתוכו.
המפגש הזה משנה אותנו.
לטובה.
התאים שלנו משתנים
המוח שלנו משתנה
הסיפור שלנו משתנה
ואנחנו נעשים יותר ויותר חופשיים
ופחות ופחות כבולים לפעולות שנעשות בצורה כמעט לא מודעת כדי להימנע מלכאוב.
אז איך?
דרך הגוף, דרך הנשימה, בעזרת מגע תומך
בהדרגה, אט אט, נרגיש יותר ויותר בטוחים בעצמנו בגוף שלנו, נוכל יותר ויותר להיות כאן על האדמה הזו.
בטוב.
