זו אני שם למעלה בתמונה, סוגרת מסלול חימום בקיר טיפוס.אני מטפסת משהו כמו 10-11 שנים. כשנתיים "לפני הספירה" כלומר לפני שנהייתי אמא. אתמול סגרתי שני מסלולים בדירוג (בינוני) 6B ו6B+, שהדבר היחיד שעמד ביני לבין סגירת המסלול זה צעד אחד בסוף המסלול שלא הצלחתי כי הייתי עייפה או שהוא היה טיפה יותר מאתגר ומפחיד. בנתיים כבר הגעתי עם עצמי להסכמה שאלו מסלולים שאני עולה כמעט עד הסוף והמשכתי לעבוד על מסלולים מאתגרים יותר ברמה 6C ו-7A.המצב הזה היה מצב מתמשך בחצי שנה האחרונה. בעבר לא היה דבר

אנחנו רוצים להסכים להאמין שמה שאנחנו חווים ב*חמשת* החושים ה"פיזיים" שלנו הוא לא הכל. לפעמים לוקח זמן להאמין, כלומר לחוות, לפעמים החיים נותנים לנו מתנות והוכחות, בצורה של חוויות או "ניסים", לפעמים אין לנו ברירה אלא לתת אמון השכל שלנו הוא שותף, לא אוייב, צריך למצוא את הדרך לרתום אותו למשימה, להרגיע אותו, הוא רוצה להבין, אני מבינה אותו. לי יש שכל מאוד סקרן, מאוד רעבתן, הוא אוהב לקרוא, לחשוב, לנסח, לחבר שדות תוכן, ותובנות, ויש לזה ערך, וזה גם כיף ומשמח אבל צריך לפעמים לעצור את הח

כשאנחנו עוצרים ונכנסים פנימה אל המרכז שלנו על הציר המרכזי ואוספים את תשומת הלב המופנית החוצה, שמתענייינת ונשבית בתופעות ומאיטים ומאיטים עוד קצת אנחנו עשויים להתחיל לשים לב לדקויות. חשוב שתהיה שפה למה שמתגלה. הסינים משתמשים במושג צ'י. צ'י הוא מושג כללי לאנרגיית החיים, לפי הרפואה הסינית יש הרבה סוגים של צ'י, לדוגמא הצ'י של המזון, הצ'י המולד, הצ'י המגן ועוד. ההודים משתמשים במושג פראנה, היפנים במושג קי. המסורות האלה בנו מפות שעוזרות לנו להבין את החוויה ולתת לה צורה ושם. צא'קרות,