התמודדות עם מצבים רגשיים מורכבים

בהתמודדות עם מצבים רגשיים מורכבים אפשר לראות שיש שתי נטיות מרכזיות, נטייה אחת היא להרחיק את החוויה מעצמי, לדחות אותה, והנטייה השניה בהזדהות עמוקה עם החוויה ובקיצון אפילו סוג של טביעה בתוך החוויה.

יש חשיבות ליכולת לעבוד עם שתי הנטיות הללו -

מצד אחד, להבין את המצב כ״שלנו״.

כלומר להסכים להיות מזוהים איתו, להרגיש אותו, לחוות, ולהתמסר אליו.

ומצד שני, להבין אותו גם כ״לא שלנו״.

למשל כהעברה בין־דורית, חוויה שאנחנו נושאים עבור ההורים או השושלת שלנו, דפוס שעובר דרכנו, או אפילו כקארמה. למעשה, לצורך העניין זה פחות משנה איך אנחנו מנסחים את ה״לא שלנו״. הרבה פעמים הצורך שלנו להבין את המקור של מצב הוא צורך בשליטה והההבנה לא בהכרח מקדמת אותו.

השורה התחתונה היא היכולת לעבוד עם חוויה רגשית באופן שבו אנחנו גם מוכנים להרגיש אותה לעומק, וגם מבינים שהיא איננה מהות קבועה של מי שאנחנו. כלומר, שיש לה אחיזה ושורשים בתוכנו, אחרת היא לא הייתה קיימת, אבל בו־זמנית שהיא גם ברת שינוי, בת חלוף, ולא חייבת להגדיר אותנו.

ההתבוננות הזו מצד אחד מכירה בכך של תופעה הזו יש אחיזה ושורשים בנו, אחרת היא לא הייתה קיימת, ומצד שני מעצם ההכרה בשורשים הללו וההבנה המבוססת על חוויה של שורשים אלה, אנחנו יכולים להשתחרר מאחיזתם.

התבוננות כזו מצד אחד משחררת אותנו מחוויה של ייאוש וחוסר אונים אל מול החוויה, מצד שני שמה את האחריות בידיים שלנו, במוכנות שלנו להיפגש עם מה שחיי בנו, אם מה שאוחז בנו.

לא תמיד זה קל ופשוט לעשות את זה לבד. יש מצבים רגשיים בהם אנחנו זקוקים שיהיה איתנו שם מישהו.

בשביל זה הולכים לטיפול.

מטפל או מטפלת יכולים עוזר לנו להחזיק את התפיסה הזו כשאנחנו לא מסוגלים להחזיק אותה לבד. לתמוך בנו בהתמסרות למצבים רגשיים מורכבים שאנחנו חוששים לפגוש, וכך להחזיק עבורנו את התמונה השלמה של האפשרות להרגיש משהו "עד הסוף" מתוך תפיסה שבחוויה יש פוטנציאל להבנה ושחרור, ומתוכם פרימה הדרגתית של האחיזה הזו בנו.