מעניין שדווקא הכתיבה על הבוטוקס היא זו שהביאה אותי לכתוב על השריון. יותר מכך מעניין שזה מה שמושך הרבה אנשים. אולי כי זה נושא שמפעיל, מושך ובו זמנית מעורר התנגדות אצל הרבה אנשים. נמשיך עם עוד קצת אינפורמציה. תופעה נוספת שאני פוגשת שעשויה להיות קשורה לאותו חומר משתק שרירים, זה שריון בגב העליון. זה לא שריון שמתבטא במסת שריר גדולה, אלא יותר כמו תחושה שממש מתחת לעור יש "שכבת סלע" אטומה. הגוף לא מסוגל לקבל או לספוג את המגע. עכשיו נחשוב על החוויה של לקבל. כדי לקבל משהו לתוך המערכת ש

לפני כמה ימים העלתי כאן פוסט שהתייחס לבוטוקס וההשפעה של שיתוק שרירי ההבעה על היחסים הבין אישיים שלנו ועל היחסים שלנו עם עצמנו. בעקבות הפוסט הזה חשבתי שאולי זו הזדמנות להרחיב מעט על הנושא דרך הפריזמה של פסיכותרפיה גופנית. אחד המושגים המרכזיים בפסיכותרפיה גופנית הוא השריון הגופני. השריון מתייחס למתח שרירי כרוני באזורים מסויימים בגוף שגורם לגוף להיות מוחזק בתנוחה גופנית מסוימת וקבועה. למשל – בית חזה מכונס או "מנופח" על דרך קבע. השריון המתבטא במתח שרירי כרוני מגביל את התנועתיות ב

בחמש השנים האחרונות אני מטפלת בשיאצו פעם בשבוע במסגרת קופת חולים. יוצא לי לראות כמויות גדולות של אנשים. ומתוך המפגש הזה שהוא שונה מאוד מהמפגש עם מטופלים ומטופלות בקליניקה הפרטית, אני רוצה לשתף בכמה תופעות ששמתי לב אליהן ועד כה נמנעתי מלכתוב עליהן כי לא בא לי ליצור אנטגוניזם, וגם לעזאזל למה אכפת לי כל כך. אבל מסתבר שיותר אכפת לי שאנשים יהיו מודעים מאשר שאכפת לי מהאנטגוניזם. אשתף כאן בתופעות שהבחנתי בהן ואם זה מעניין אתכן אז כל אחת מוזמנת להמשיך את המחקר הפרטי שלה. עליה בלחץ דם

איך יודעים אם הגיע הזמן לעזוב ולהתחיל משהו חדש, או שדווקא יש עוד משהו שצריך להתגלות כאן? בתחילת דרכי המקצועית הייתי רקדנית מחול עכשווי. 8 שעות בסטודיו, יום-יום, תהליכים יצירתיים, חזרות, הופעות בארץ ובעולם. מפרספקטיבה של היום אפשר לומר שהתקופה הזו היתה תקופה של מחקר המצולות, והגבהים, השיאים הקתרטיים, הניאוניסים, האדוות, והגלים של ביטוי רגש בגוף ותנועה. בשלב מסוים לאורך התקופה הזו התחלתי לתרגל מדיטציית ויפאסנה ובהמשך גם יוגה. עשר שנים קדימה עם כמה הכשרות ותעודות בכיס אני מלמדת

לפעמים אנשים מגיעים לטיפול בפסיכותרפיה גופנית ומספרים את הסיפור שלהם ואני שומעת באופן בו הם מספרים שהם כבר היו בטיפול. הם יודעים לספר מה קרה להם. ולמה הם חווים את הקושי שבגללו הם הגיעו. אך הידיעה לא משחררת את הבן אדם. הידיעה שאני ככה בגלל שקרה לי ככה וככה, או שיש לי תפיסה מסוימת של עצמי או של העולם בגלל שקרה לי ככה וככה ואני מבין שהאמונה הזו היא לא האמת. ההבנה לא פותרת את העניין. בשנים האחרונות המודעות לבריאות הנפש, להתפתחות הנפש, להשפעת הילדות ואירועים מסוימים על הנפש גדלה מ

בהתמודדות עם מצבים רגשיים מורכבים אפשר לראות שיש שתי נטיות מרכזיות, נטייה אחת היא להרחיק את החוויה מעצמי, לדחות אותה, והנטייה השניה בהזדהות עמוקה עם החוויה ובקיצון אפילו סוג של טביעה בתוך החוויה. יש חשיבות ליכולת לעבוד עם שתי הנטיות הללו - מצד אחד, להבין את המצב כ״שלנו״. כלומר להסכים להיות מזוהים איתו, להרגיש אותו, לחוות, ולהתמסר אליו. ומצד שני, להבין אותו גם כ״לא שלנו״. למשל כהעברה בין־דורית, חוויה שאנחנו נושאים עבור ההורים או השושלת שלנו, דפוס שעובר דרכנו, או אפילו כקארמה.