איך יודעים אם הגיע הזמן לעזוב ולהתחיל משהו חדש, או שדווקא יש עוד משהו שצריך להתגלות כאן? בתחילת דרכי המקצועית הייתי רקדנית מחול עכשווי. 8 שעות בסטודיו, יום-יום, תהליכים יצירתיים, חזרות, הופעות בארץ ובעולם. מפרספקטיבה של היום אפשר לומר שהתקופה הזו היתה תקופה של מחקר המצולות, והגבהים, השיאים הקתרטיים, הניאוניסים, האדוות, והגלים של ביטוי רגש בגוף ותנועה. בשלב מסוים לאורך התקופה הזו התחלתי לתרגל מדיטציית ויפאסנה ובהמשך גם יוגה. עשר שנים קדימה עם כמה הכשרות ותעודות בכיס אני מלמדת

לפעמים אנשים מגיעים לטיפול בפסיכותרפיה גופנית ומספרים את הסיפור שלהם ואני שומעת באופן בו הם מספרים שהם כבר היו בטיפול. הם יודעים לספר מה קרה להם. ולמה הם חווים את הקושי שבגללו הם הגיעו. אך הידיעה לא משחררת את הבן אדם. הידיעה שאני ככה בגלל שקרה לי ככה וככה, או שיש לי תפיסה מסוימת של עצמי או של העולם בגלל שקרה לי ככה וככה ואני מבין שהאמונה הזו היא לא האמת. ההבנה לא פותרת את העניין. בשנים האחרונות המודעות לבריאות הנפש, להתפתחות הנפש, להשפעת הילדות ואירועים מסוימים על הנפש גדלה מ

ואולי העניין הוא לא להביא אור למציאות הקיימת , לגושי החומר, לסלעים של התודעה הישנה, הנוקשה הדחוסה במטרה לתקן או לשנות אותה. אולי האור וההוויה שאת מביאה עכשיו היא הוויה ואור שנכנסים במרווחים ובסדקים של הקיים. שאט אט נהפכים למרחבים חדשים של הוויה ואור בעולם. לא בכוח גם לא במוח כן בתשומת לב כן בהתמסרות להינשא על גבי הפעימה העדינה של החיים בתוכך בין אם היא באדוות עדינות ובין אם בגלים להגיע למחוז חפצך שהוא כאן שהוא את גם אם עדיין אין לו מקום מובהק בעולם בחוץ.