לי שם התמצית - סראטו, נשמע כמו certainty - וודאות. אבל אדם שהתמצית הזו מתאימה לו זה בדיוק מה שחסר לו - וודאות, או ידיעה.
מה שאומרים על סראטו זה שהוא קשור לזמנים של חוסר החלטיות.
בזמנים בהם הטיפוס הזה צריך להגיע לידי החלטה הוא מתיש את הסביבה שלו.
בכל מפגש עם חברים, עם משפחה, בכל שיחה שתהיה לו סראטו יעלה את הדילמה שלו, יבקש עצות מכל אדם ובסוף בסוף יעשה ההפך...
או שלא, אולי, לא ברור... ...
הוא טיפוס הפכפך, יש בו חוסר יציבות.
למה הוא הפכפך? למה אנשים חווים אותו כלא אמין? כי הוא משנה את דעתו כל הזמן לפי האדם האחרון איתו הוא דיבר.
הבעיה של סראטו בין אם הוא אדון או גברת, הבעיה שלהם היא שהם לא מחוברים לקול הפנימי שלהם, ללחישת הנשמה, לחלק בפנים שיודע מה נכון לו.
לסראטו יש כמו שכבה אטומה מסביב לידיעה הפנימית והוא מסתובב בעולם נע ונד תלוש משורשי הידיעה. השכבה האטומה הזו היא חוסר ביטחון. הוא לא בטוח בקול שלו.
זה הטיפוס. זה ארכיטיפ.
לפעמים כל מה שאדון וגברת סראטו צריכים זה שנחזיק להם את היד, נסתכל להם בעיניים ונהיה איתם, ובכך נתמוך בהם להיות בקשר עם עצמם, להרגיש את עצמם.
לפעמים יעזור אם נזכיר להם לנשום עמוק, אל הלב, אל הגוף ולשאול מה נכון לי? מה נכון לך?
ולפעמים הם צריכים לקחת את התמצית הזו שתתן להם את הביטחון להקשיב פנימה. לנוח לרגע, לא לדעת, להירגע באי הידיעה ומתוך אי הידיעה והמנוחה לזהות, להרגיש מה נכון להם.
מה הקול היחודי שלי בעולם.
מה הדרך שלי בעולם.
חשוב מאוד לציין שסראטו הוא דווקא טיפוס מאוד אינטואיטיבי, אבל משום מה אין לו ביטחון בקול שלו, בדרך שלו.
בדרך כלל הסיבה לחוסר ביטחון הזה קשור לפרחים אחרים יותר עמוקים שקשורים אולי לפחד כלשהו. את זה נברר באבחון המלא.
סראטו – הביטחון להקשיב לקול הפנימי, לצעוד בדרך היחודית שלי.
