כמה מילים לקראת שיעורים בצ'י ואור

כשאנחנו עוצרים

ונכנסים פנימה אל המרכז שלנו

על הציר המרכזי

ואוספים את תשומת הלב המופנית החוצה, שמתענייינת ונשבית בתופעות

ומאיטים

ומאיטים עוד קצת

אנחנו עשויים להתחיל לשים לב לדקויות.

חשוב שתהיה שפה למה שמתגלה.

הסינים משתמשים במושג צ'י.

צ'י הוא מושג כללי לאנרגיית החיים, לפי הרפואה הסינית יש הרבה סוגים של צ'י, לדוגמא הצ'י של המזון, הצ'י המולד, הצ'י המגן ועוד.

ההודים משתמשים במושג פראנה, היפנים במושג קי.

המסורות האלה בנו מפות שעוזרות לנו להבין את החוויה ולתת לה צורה ושם. צא'קרות, מרידיאנים, ערוצי אנרגיה, מרכזי ונקודות אנרגיה.

המפות האלה אינן המציאות, הן אינן החוויה, אבל הן עוזרות לאסוף ולמקד.

להרגיש כיוונים, של זרימה, של תנועה.

להרגיש טקסטורה, וצבע.

אך המפות אינן המציאות.

כמו מילים הן מצביעות לעבר חוויה.

שכאשר אנחנו מקשיבים לה מתגלה משמעות.

החיים הם חיים. הם הווים,

עבורנו, יצורים שמדברים ויוצרים משמעות אפשר לומר שהחיים מדברים.

הם מדברים אלינו כל העת.

הצ'י, אנרגיית החיים שזורמת בנו שיוצרת את הגוף (גוף החומר וגופי האור),

היא מדברת אלינו,

היא אומרת לנו – המאכל הזה יגרום לי להרגיש כך, והמשקה הזה יגרום לי הרגיש כך. האדם הזה גורם לי להרגיש כך, או המקום הזה גורם לי להרגיש כך.

החיים לוחשים לנו בדרכם כל העת.

אפשר בהחלט להשתמש בשיפוט של טוב ולא טוב.

זה טוב לי, זה לא טוב לי. אם נקשיב טוב אולי נשים לב כשיש התחלה של בחילה שמתעוררת מול מאכל מסויים. זה יכול להיות עדין מאוד וזה יכול להיות מובהק וברור.

תחושה של כיווץ בגוף או התרחבות מול אנשים או מקומות מסוימים.

הכרת השפה העדינה של הגוף היא דבר שמתפתח מתוך תרגול של צ'י-קונג ונשימה.

תרגול אנרגטי אינו מסע לעולם אחר. הוא מבוסס בגוף ובקרקע. הוא קשור לחיים.

ככל שאנחנו לומדים להקשיב, השפה הזו נעשית יותר מוכרת והיא יכולה להפוך להיות דבר שגור, כמו שפת אם, היא הופכת להיות דרך חיים. ודבר שמוביל אותנו, בבחירות, במערכות יחסים.

מוזמנים לתרגל איתי.