להסכים להאמין - מתוך שיעורים בצ'י ואור - צ'י קונג ונשימה

אנחנו רוצים להסכים להאמין

שמה שאנחנו חווים ב*חמשת* החושים ה"פיזיים" שלנו הוא לא הכל.

לפעמים לוקח זמן להאמין, כלומר לחוות,

לפעמים החיים נותנים לנו מתנות והוכחות, בצורה של חוויות או "ניסים", לפעמים אין לנו ברירה אלא לתת אמון

השכל שלנו הוא שותף, לא אוייב, צריך למצוא את הדרך לרתום אותו למשימה, להרגיע אותו,

הוא רוצה להבין, אני מבינה אותו.

לי יש שכל מאוד סקרן, מאוד רעבתן, הוא אוהב לקרוא, לחשוב, לנסח, לחבר שדות תוכן, ותובנות,

ויש לזה ערך, וזה גם כיף ומשמח

אבל צריך לפעמים לעצור את החלק הזה,

בעיקר שמדובר בלהרגיש, בחוויה

על אחת כמה וכמה כשמדובר בלחוות חוויות מעודנות שהחושים הפיזיים שלנו לא מאומנים לחוות.

למשל מה בין ראייה "רגילה" לראייה על-חושית, או ראיית אור, או אנרגיות?

בחוויה שלי הראייה העל-חושית משלבת את החלק שמסכים להאמין ובהסכמה הזו יש הרפייה של השכל והרצון לשלוט, לדעת ולהבין, והתרחבות של הלב לעבר החוויה כלומר הסכמה להרגיש.

פעם קראתי לחוש הזה חוש החישה.

כי אותה הסכמה, התרחבות והרפיה קיימת גם עם החושים האחרים.

אפשר לומר אולי שהתפיסה ה"על-חושית" הוא הרחבה של החושים הפיזיים. הרחבה שלהם לרבדים נוספים של המציאות.

כשאנחנו מסכימים להאמין, ומסכימים לתפוס אחרת, אנחנו יכולים לחבור אל הרובד של אנרגיית החיים (צ'י), ולהתחיל ליצור או לפחות להביע כוונה, לבקש ולהסכים להרגיש ולתפוס משהו חדש.