עוד כמה מילים על פרחי באך
כשאני מתארת תמצית אני מתארת מצד אחד טיפוס, ארכיטיפ ומצד שני התנהגויות ודפוסים של הטיפוס הזה.
כל תמצית יכולה לתאר פרח אופי כלומר איכות שיכולה להיות אופיינית לנו, ובאותה מידה התמצית יכולה לתאר מצב זמני שנקלענו אליו.
לדוגמא – יש תמצית שמדברת על דאגת יתר ליקרים לנו, לא חרדה כללית, אם חס וחלילה אדם יקר לנו, קרוב משפחה, הורה או ילד עבר תאונה או אירוע בריאותי טבעי שנדאג לו והוא יעסיק את מחשבותינו עד שהאירוע יחלוף ונחזור לשגרה, כאן מתואר מצב זמני בו התמצית יכולה לעזור ולתמוך, לעומת זאת אישה שהיא אולי כבר סבתא, או אמא לילדים בוגרים שכל הזמן דואגת לילדים או לנכדים. כאן מתואר מצב לא זמני אלה דפוס התנהגותי ארוך שנים. במקרה הזה יתכן והתמצית מתאימה כפרח אופי.
כשאני מתארת לאנשים תמציות שיכול להיות רלוונטיות להם הרבה פעמים אני מקבלת תגובה כמו "מה שאת מתארת זה מאוד קיצוני, כבר עשיתי עבודה על הנושא זה, אני כבר לא ככה". ובאמת הרבה פעמים אנחנו עושים איזושהי תנועה עם דפוס מסוים שמנהל אותנו, למשל ריצוי, או שליטה, או האשמה עצמית ואנחנו יותר במודעות אליו, אבל עדיין יש משהו שלא נפרם לגמרי. העבודה הזו של הפרימה של הדפוסים היא מסע של חיים וכל פעם אנחנו מגלים את עצמנו במקום אחר על הספירלה של הדפוס, במובן של מידת המודעות שלנו לדפוס והמידה בה הוא מנהל או מפעיל אותנו.
ולכן גם אם בתיאור התמצית זה אנחנו מרגישים שאנחנו כבר לא לגמרי במצב הקיצוני שלה עדיין האיכות שלה יכולה להיות רלוונטית לנו.
וכאן אני מציעה עוד דרך להבין את התמציות וזה להבין אותן בצורה יותר אינטואיטיבית (רק אחרי שלמדנו ואנחנו מכירים את התמציות לעומק) להרגיש את התמצית, את התנועה, הרטט, הזרימה, הצבע, הטעם של התמצית. כל תמצית יכולה ממש לתאר לנו למשל איך הגוף מוחזק, או על חיתוך דיבור או ניגון הדיבור.
בעצם התמציות מדברות איתנו על רצף. והרצף כפי שתיארתי הוא מידת המודעות והמופעלות שלנו לדפוס. בתמונה – סיתוונית יפת מראה שבכלל לא מופיעה בתמציות של באך, אבל היא פרח שאני מאוד אוהבת.
