(או מה שנקרא בפי רבים ריברת'ינג)
הרבה נשים ואנשים כשהן שומעות על נשימה מעגלית חושבות על א.נשים צורחים בוכים מפרקים פוגשים טראומות, פסטיבלים עירום, קטרזיס
בקיצור, בלאגן. אצלי זה יצר תגובה של משיכה ורתיעה ואני מכירה הרבה א.נשים שחווים את החוויה הזו מול ריברת'ינג או נשימה מעגלית (מעתה אקרא לה נשימה מעגלית)
להרבה א.נשים יש פנטזיה לתהליך קצר וקטרטי שיציל אותם מכל הטראומות שלהם. משהו בסגנון – "אם אחזור אל הטראומה ואחווה אותה שוב בצורה מלאה אשתחרר ממנה. ואהיה חופשי מכל הצרות שלי"
אני לא רואה את העבודה עם נשימה מעגלית באופן הזה למרות שאני מודה שגם לי הייתה פנטזיה כזו בעבר. ואולי יש חלקיק של אמת בפנטזיה. החלק האמיתי הוא החלק של לפגוש משהו בתוכנו. כמה נפגוש, איך נפגוש, באיזו תדירות, מי יהיה איתנו אחר כך, איך נעבד את החוויה. כל זה שונה מאוד מהפנטזיה של לחוות מחדש ולהשתחרר. נשימה מעגלית לא חייבת להיות תהליך של פתיחת טראומות. איך שאני חווה את זה העבודה עם הנשימה יכולה להיות מפגש עדין או עוצמתי, תלוי בן או בת אדם עם דפוסים שלנו. מפגש מאוד ישיר דרך הנשימה, דרך ההחזקות הגופניות. מה אפשר לפגוש ולעבד בתהליך פרטני של נשימה מעגלית? כמה אני מרגישה בטוחה בעולם. כמה מקום יש לי להביע רגשות. כמה בטוח לי להרגיש רגש. חרדות נטישה וכאבי נטישה. דיכאון ואובדנים כעסים מודחקים פחדים ויש עוד.
